רוב הנשים מעדיפות שלא לדבר על הפחד לקראת הלידה והאמהות, מתוך חשש שאם הפחדים ידוברו בקול רם, הם יקבלו כוח. פעמים רבות הפתרון המוצע להתמודדות עם הפחד הוא חיזוק הביטחון בתהליך הלידה וחשיבה חיובית. מעט אנשים מסכימים לשהות עם הפחד מבלי לנסות לסלק אותו, להתעלם ממנו או להתעלות מעליו.
בספר "רצות עם זאבים" כותבת ק.פ.אסטס : "אז מה אם את פוחדת? אם את פוחדת שמשהו יזנק עלייך וינשך אותך, בשם שמיים, עשי זאת כבר וחסל. הניחי לפחדך לזנק ולנשוך אותך כדי שתגמרי עם זה ותוכלי להמשיך הלאה. את תתגברי. הפחד יעבור."
ממש כמו עם כאב שככל שנלחמים בו ומתנגדים לו כך הוא חזק יותר, כך גם עם פחד, כדולה, אני יודעת שפחד שמושתק גרוע הרבה יותר מפחד שמדובר. כשהפחדים מושתקים בפנים זהם כמו פצצה מתקתקת שאין לדעת מתי תתפוצץ. ההשתקה הזאת גובה מחיר כבד בלידות ובחיים בכלל. המון קושי, הסתבכויות וקשיים בלידה נובעים מפחדים שרוחשים מתחת לפני השטח.
אז מה עושים עם הפחד? מפחדים אותו
דרך דיבור, כתיבה, תנועה, מגע ובכל דרך אפשרית, יוצרים מגע ישיר עם הפחד. לומדים להכיר אותו, ממה הוא מורכב, איפה בגוף הוא יושב, מה המילים שהוא מדבר, מבררים מה מפעיל אותו ומה מרגיע אותו, מעלים אותו אל פני השטח ולומדים להתרחב גם בנוכחותו. בדרך-כלל כשהפחד כבר בחוץ, יוצא לאור, הוא מאבד הרבה מכוחו.
קיים קשר ישיר בין חלל הפה וחלל הנרתיק, שפתיים עליונות ושפתיים תחתונות, צוואר הרחם והצוואר שמחזיק את ראשנו. כשיש דברים שסגורים ולא נאמרים, הם עשויים להתבטא בלידה בעיכובים למיניהם ובפתיחה מאוד איטית.
פחד לא בא סתם, פחד הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ובטח שגם מהלידה.. רובנו מתייחסות לפחד וכאב כדברים "לא טובים", דברים שצריך לסלק אותם מהחיים, להתגבר עליהם, להתבונן עליהם ורק שלא לחוות אותם, בזמן שכל פחד שבא הוא הזדמנות, להפוך את הפחד מאויב לחבר.
אחד הדברים החשובים בעבודה עם נשים לקראת הלידה הוא בהפיכת ה"פחד" ל-"דחף"- מכוח מעכב, לכוח מקדם, מאויב לחבר. כילדים קיבלנו מסר ברור האומר שכשאנחנו בקושי, אנחנו נשארים לבד. בעבודת ההכנה ללידה יש חשיבות מכרעת בעיניי ללמד את היולדת ומלוויה לשהות עם קושי, פחד וכאב ולהישאר ביחד. היחד הוא מפתח גדול לריפוי ולהפיכת הפחד לחבר.
פחד הוא פתח לאומץ, לנחישות, לאהבה. פחד עוזר לווסת את הצירים ומאפשר ליולדת לפגוש גבול. כשהפחד נתפס כדבר "רע", הוא הופך להיות משתק, תוקע. כשהפחד הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני, מהיופי והעוצמה, מהכיעור והחולשה שבי, כשהוא נתפס אצלי כ"טוב", הוא יכול להפוך להיות לכלי שמגלה לי את האפשרות לצאת מגבולותיי, לגלות את האומץ שבי ו"להיבהל קדימה"- מצב בו אני נבהלת ובכל זאת בוחרת באומץ לצעוד קדימה, בשונה מהמצבים בהם אני נבהלת ונסוגה לאחור או קופאת במקומי.
כיצד ניתן לחצות דרך הפחד?
דמייני לעצמך את הפחד כמו מעבר צר וחשוך, קצת בדומה לתעלת הלידה. כשאת נמצאת בתוך המעבר, יש חושך מוחלט. אי אפשר לראות כלום. למה לך להיכנס? האינסטינקט הראשוני זה לרצות לצאת משם, נכון? רק שמהעבר השני יש משהו אותו את רוצה יותר מכל- התינוק המדהים שממש עכשיו נמצא בדרכו אלייך. גם הוא פוחד. הוא צריך אותך איתו. עיניו נשואות אליך בשאלה-" אמא, כדאי לי לבוא? זה בטוח עבורי לעבור את המעבר החשוך הזה? את תהיי איתי כל הזמן?"
הקשר הישיר הזה עם התינוק והחיבור אליו בהריון ובלידה מאפשר לחצות את כל הפחדים, אפילו הגדולים ביותר. זה הנר שיאיר את דרכך במעבר החשוך. כן, יש פחד. כן, לפעמים הוא משתק. יש דבר אחד שיכול למוסס את כל הפחדים והוא- אהבה. בכל פעם שיש פחד ואת בוחרת "להיבהל קדימה", את מגדילה את האהבה, את מגלה כוחות חדשים בתוכך שלא ידעת שיש בך. הכוחות האלה שתאספי בלידה יהיו לך לשימוש רב באמהות שלך.
סיפורו של פחד בלידה
לפני כשנה קיבלתי טלפון באמצע הלילה ממישהי שהכרתי והייתה בלידה הרביעית שלה. בעלה דיבר איתי ושאל אם אני יכולה לבוא, כיוון שאשתו בקושי גדול ולבד, כשהגעתי, היא הייתה מבוהלת. כל ציר שהגיע היא צרחה מכאבים. ראיתי שהיא בצירים חזקים מאוד ושכל הגוף שלה נעול. בעדינות התקרבתי. ניסיתי להסביר לה שמה שקורה עכשיו זה שהתינוקת שלה ממש קרובה אליה ושממש בקרוב היא תצא.
"לא, לא רוצה" היא צעקה, "אני לא יכולה, אני לא יכולה, אני לא רוצה אותה". הרגשתי בתוכי שהתינוקת הזאת לא תצא עד שאמא שלה תסכים. אמרתי לה "היא מחכה לך שתתני לה יד. היא לבד עכשיו. היא צריכה אותך איתה. היא צריכה שתעזרי לה." המשכתי לדבר איתה ולחבר אותה בחזרה לתינוקת שלה תוך כדי שהצירים המשיכו לבוא בקצב מסחרר. לפתע הייתה הפוגה של כדקה. האמא התחילה לדבר עם התינוקת שלה.
"בואי אהובה, בואי כבר, תצאי אליי, בואי ילדה שלי". כל הגוף שלה השתנה. היא הפסיקה להיאבק בפחד ובכאב. הם לא נעלמו, פשוט כבר לא היו העיקר. העיקר היה התינוקת שלה. בציר הבא הראש יצא ולאחריו כל הגוף. תינוקת יפייפיה נולדה לאויר העולם כחצי שעה לאחר מכן.
על כוחה של אהבה
שוב ושוב אני רואה את הדבר הזה מתרחש בלידה. את הנס הזה בו פחד הופך לדחף, בו בזכות הפחד האישה פוגשת את כוחותיה ואת האהבה שלה לתינוק שלה. פחדים עולים. זה בסדר. אין צורך להילחם בהם, רק להקשיב למה שהם באים לספר. בפחד יש כוח אדיר. יש לפחד את הכוח לשתק מצד אחד ולדחוף קדימה מצד שני. השתמשי בכוח שלו בלידה. אל תנסי לסלק אותו. הפחד הוא חלק מהחיים. במקום להשקיע מאמץ מיותר בלנסות לסלק אותו, השקיעי את האנרגיה בלהביא את האהבה שלך אל תוך הלידה, את הקשר האישי והמאוד מיוחד עם התינוק שלך. האהבה בכוחה לחצות את כל הקירות ולמוסס את כל הפחדים.
רות לונה לב- מלווה אנשים בתהליכי שינוי וצמיחה במעברי החיים.
מרפאה אינטואטיבית, מתמחה בליווי הריון, לידה והנקה ומלווה לידות מתל-אביב ועד חיפה
טלפון – 054-5339509 לאתר של רות
